[:he]במקום לטפל בשורש הבעיה ולפעול באופן אגרסיבי להגדלת היצע הדירות, ממשיכה המדינה לנקוט בצעדים נקודתיים בניסיון לצמצם את הביקוש, ועל הדרך פוגעת בצעירים מבקשי הדיור ובציבור המשקיעים. איך פותרים את משבר הדיור? הגיע הזמן לתוכנית חירום לאומית.
יאיר לוי פורס את עיקריה של תוכנית חירום לאומית שתציל את שוק הדיור בישראל
מחירי הדיור בישראל ממשיכים לשעוט קדימה שנה אחר שנה, וכמו שלמדנו בשיעור מבוא לכלכלה, יש לכך ההסבר די פשוט- כאשר ביקוש גבוה מההיצע, המחיר עולה.
במקום לטפל באופן יסודי בהיצע הדירות, מתעקשות ממשלות ישראל בעשור האחרון להתמקד בתוכניות להורדת הביקוש: החמרת התנאים לקבלת משכנתאות, מס על דירה שלישית ועוד. זאת טעות גדולה! כאשר הביקוש הוא אמיתי חייבים לספק אותו עם היצע, המציאות מראה שכל פתרון אחר לא יעבוד אלא בטווח הקצר.
רק פתרון מקיף בדמות תוכנית חירום לאומית להגדלה דרסטית של היצע הדירות, תפתור את המשבר עליו נקלענו.
ביקוש טבעי ולגיטימי שרצוי לעודד אותו
הביקוש לדירות מגורים בישראל נובע משלושה מקורות עיקריים: גידול טבעי באוכלוסיה, ריבית נמוכה, ומהותה של מדינת ישראל כמקלט לכל יהודי העולם. לשמחתנו, ישראל היא מדינה שנהנת מאחוז גידול טבעי גבוה ואוכלוסיה צעירה ומתרבה, ואם נוסיף לכך מגמות מבורכות כמו ההגירה חיובית וגלי העליה הרי שבאופן טבעי הביקוש לדיור בישראל הולך וגדל כ״מוצר צריכה בסיסי״ ולא פינוק או מותרות. היותה של ישראל מקום מבטחים ליהודי העולם יוצרת ביקושים נוספים מתושבי חוץ שמחפשים ביטחון רגשי וכלכלי בארץ, ולכל אלה יש להוסיף ביקושים שנובעים משיקולים פיננסים– בעולם שבו הריבית היא אפסית הדרך היחידה לשמור על ערך הכסף לאורך זמן השקעה בנכסים בעלי תשואה ונדל״ן למגורים הוא העיקרי שבהם. השקעה בדירת מגורים היום משולה להשקעה בקופת גמל לפני 20 שנה, ודרך לגיטימית כדי לשמור על ביטחון כלכלי. ראוי שמדינה דווקא תעודד את אזרחיה בכיוון הזה.
מדינה שנכנעת לבירוקרטיה של עצמה ומונעת הגדלה של היצע הדיור
נחזור לרגע לשיעור כלכלה: הדרך העיקרית להתמודדות עם עודפי ביקוש היא הגדלת ההיצע. היצע הדירות בישראל אינו מספק- ישנו מחסור גדול בקרקרעות זמינות לבניה מיידית, קבלת אישורים על תוכניות בניה לוקחות שנים, וכל מי שחפץ בכך יכול להגיש התנגדות ולעכב תוכניות בניה בלי שום בעיה. התוצאה היא שמלאי הדירות החדשות לא עומד בקצב הגידול של האוכלוסיה. בהתחלה דובר על מרכז הארץ, אבל היום ברור שגם הצעירים ש ״חוזרים הביתה״ לישובים בצפון ובדרום מתקשים למצוא דיור מתאים. רק צמצום דרסטי בהליכים הבירוקרטים ועידוד של בניה חדשה בהיקפים גדולים יחזיר שוק הדיור למצב של איזון.
אז מה עושים? הכרזה על תוכנית חירום לאומית
בתנאים שנוצרו במשק, רק תוכנית חירום לאומית אשר תגדיל את היצע הדירות בישראל תביא להבראת שוק הדיור ולהבטחת היכולת של הדור הצעיר להקים בית בישראל.
בלב התוכנית, הכרזה על תקנות חירום לכל תהליכי התכנון והבניה לתקופה של 5 שנים לפחות.
1. קיצור תהליכי הפשרת הקרקעות והצפה של המשק בקרקע זמינה לבניה מיידית.
2. קיצור תהליכי הרישוי וגיוס הסקטור הפרטי בכל מקום שניתן. למשל: לבטל את המונופול של הרשויות המקומיות על אישור קונסטרוקציה של מבנים, ולהכניס שחקנים נוספים כמו משרדים פרטיים, מנוסים וותיקים למשחק, דבר אשר יקצר את ההליך הבירוקרטי.
3. הטמעת כל ההקלות האפשריות מראש בתוכניות בניין עיר קיימות, והסרת הסמכות של ועדות מקומיות לדון בבקשות יזמים לשינויים נוספים, שכן כל בקשה לחריגה רק מעכבת את התחלת הבניה ומפותחת פתח לשחיתויות
4. הקמת בית דין מיוחד לענייני נדל״ן עם סמכויות נרחבות שידון ויאשר תוכניות מחוזיות או מקומיות בהליך מהיר, וירכז את כל הטיפול בנושאי נדל״ן במדינת ישראל.
5. חיוב בערבות כספית את כל מי שמגיש התנגדות לתוכניות בניה כדי למנוע מצבים בהם יחידים או קבוצות מעכבים תוכנית לבניית של אלפי יחידות דיור, בשל בעיות פרטניות ובלתי הגיוניות כמו בעיות של אור וצל. ואפילו התנגדויות שנובעות משימור על ריאות ירוקות– האם אנחנו באמת יכולים להרשות לעצמנו את זה עכשיו?
בצד זה יש לעשות מהפך בשוק המשכנתאות, כדי להפוך את התנאים לקבלת משכנתא לאפשריים תוך מיזעור הסיכון של הגופים הפיננסים:
- להפריד בין רכישת הקרקע לרכישת המבנה
- להכניס גופים מוסדיים למשחק, למשל: שהמדינה תמכור את האדמות לחברות הביטוח ואלה יתחייבו למכור את הקרקע לזכאים, בפריסה על פני 30 שנה.
אז במקום ללכת סחור סחור, להאשים את המשקיעים, להעניש את האזרחים ולהתמודד עם מצב שיותר ויותר משפחות בישראל מתקשות לממן לעצמן דיור, כדאי שהמדינה תפסיק להכנע לבירוקרטיה שהיא עצמה יצרה ותרכז מאמציה בפתרון אמיתי. זה אפשרי.[:]
